גלגל הדהרמה

מאת וואווה (ולדימיר) – מתרגל דהרמה.

ציורים: וואווה (ולדימיר).

תרגום: מאת יהודית זבולון.

---

הקדמה מאת יהודית זבולון – מתרגלת דהרמה, תלמידתו של וואווה:

-1-

לפני שנים רבות כיסו את פניי האדמה יערות עבים, שעציהם היו סמוכים אחד למשנהו. נוכחות הערים והכפרים הייתה דלילה, לא כמו בעידן בו החל להתקרא העולם – כדור הארץ. בני האדם בכל קצוות התבל שמו מבטחם באמונותיהם ומנהגיהם עד כי אפילו העמים השכנים נתפסו על ידם כחצי בני- אנוש, ואלה שהיו מרוחקים מהם מרחק גיאוגרפי נתפשו בעיניהם כיצורים זרים ומוזרים.

בעת ההיא תושבי הודו העשירים, שהיו בעלי עוצמה ורכוש מרובים, נהגו לנסוע בכרכרות מפוארות. משרתים ועבדים מימשו את רצונותיהם ומילאו אחר פקודותיהם. הפילים יצאו לקרבות, אך הממלכות לא התרחבו באותם הימים. רק בני האצולה ואנשי הדת ידעו קרוא וכתוב. מסורות, מנהגים, אגדות והגדות עברו בירושה מדור לדור. בניי המשפחות וצאצאיהם התגוררו בסמוך זה לזה – זאת הייתה דרכם השגורה לשמור ולהישמר מפניי העולם הסובב.

בבתיהם דלקה להבת האש הקדושה ששימשה גם כאתר עלייה לרגל עבור המבקשים להעניק לה שמנים, לפתנים, אורז עם חלב, וכל אלה הוקרבו למען האלים בני התקופה. גם שווָרים, סוסים, עזים וכבשים הוקרבו לאלי הודו העתיקה. את מסורת ההקרָבות נהגו לממש במקומות מיוחדים שהוכנו מראש למען הטקס. גודל וטיב הקורבן המוקרב קבעו את עתידו של המקריב – חיים ארוכות שנים, הצלחה במונחי העולם הזה.

במידה ואחד המלכים היה מחליט לחזק את חומות ממלכתו, שכניו יכלו לפרש את מעשיו כאיום. מלכי התקופה היו גם לשופטים ולעיתים חרצו גורלותיהם של בני האדם. אותם מלכים – שופטים לא הטילו ספק בתבונתם, בינתם, וצִדקתם, בהם בורכו על ידי עצם היותם מלכים והשושלת שקדמה להם.

בלילות, כאשר הפרחים והצמחים כיסו את האדמה הרוגעת בניחוחם המשכר, עקבו האסטרולוגים אחר גרמי השמים, ניסו לחזות ולנבא את העתיד לבוא, ביקשו לצְפות את התמורות העתידות להתחולל בקרֵב היקום, העמים ובניי האדם בפרט.

מכובדֵי הודו שִלמו הון למרכיביי המפות האסטרולוגיות מנבאות העתיד, בייחוד עבור היורשים הצעירים ביותר. הריי ייתכן כי הודות לחוקרי היקום התפתחה תורת הכוכבים, התרחבה והגיעה עד לארץ מצרים ובבל, וגם משם המשיכה לצמוח ולהתפשט עד ליבשת אסיה וארצות המזרח-התיכון, בעודה מתאימה עצמה להשקפות ותפישות בני המקום בנוגע לכוכבים והיקום הסובב. אך יחד עם אלה נשתמרה הגישה האוניברסאלית הנושנה לחיזוי העתיד. כמיהה לחיים ארוכים, מלאי הצלחה גשמית ללא מכשולים הייתה אופיינית, מאז ומתמיד, הן לבניי האדם והן לבעליי החיים המאכלסים את העולם. אולם האנשים שנשאו את עיניהם אל על חשו בעוצמתם הרָבה, ועוצמת המרומים הייתה עזה פי כמה וכמה מזו אותה צברו האנשים במהלך חייהם. גם ניסיון וחוכמת החיים האנושיים התמעטו מול הכוח הלא נודע הטמון אי שם. זו הסיבה שמכובדי הימים ההם, אלה שיכלו להרשות לעצמם לשלם למנבאי העתיד, לא היססו בפנייתם אל אומנות החיזוי.

אחד היורשים, בעת ההיא, היה נסיך צעיר – בן למלך השבט הקרוי בשם שקיָה – צאצאּ של שושלת ה”שמש” של המלכים ההודים. לנסיך החדש הוענק שם – סידהרתא – פירושו “זה המגשים את מטרותיו” . יש אומרים כי מפָּתו האסטרולוגית של הרך הנולד חזתה עבורו תהילה רבה, אך הבחירה במסע חייו, תחת כיפת השמים זרועת הכוכבים, הייתה תלויה בו עצמו.

הפילוסופים – הנזירים של התקופה הרבו לדון בקיומם של שני נתיבים מרכזיים : הרובד העליון והרובד התחתון. הרובד העליון הוביל אל השמים, אל החרות ואל האור והיה שמור לאלה שחיו חיים גדושי מוסר ומעשים טובים, שביקשו דעת ותבונה. הרובד התחתון הוביל לשכול, מוות ואפלה. חיי האופל היו שמורים לאלה שדבקו בדרכים שגויות,בבורות ונהגו לחיות חיים חלולים מתוכֵן, חיים בלתי ערכיים.

הפילוסופים – נזירים אשר בחרו בחיי הטבע, חיו ביערות, התמסרו בכל מאודם למדיטציה וחקירה פנימית למען הגאולה. אך כעת, כאשר סידהרתא הקטן הגיח לאוויר העולם, הם היו רחוקים מהנעשה בין כותלי הארמון מרחק שנות אור. טרם הצטלבה דרכם של המסתגפים עם זו של הנסיך הצעיר.