English 
עברית 
Русский 
חייו של בּודהָה שַקיָמוני
-13-
רבים ביקרו בביתו של בודהה.. הם חיפשו אצלו מפלט, ביקשו לחצות את אוקיינוס הסבל ולהגיע אל חוף המבטחים. הם היו נבוכים ומבולבלים,ושאלו שאלות שביניהן ובין הגשמת מטרותיהם להפסקת הסבל לא היה שום קשר. אך טאטהאגאטה (החוצה) בסבלנות וחמלה גילה לתועים את ההבדל העצום הטמון בין תובנות יעילות התפלפלויות שמקורן הוא אשליות.
טאטהאגאטה הסביר להם מהם המרכיבים הנחוצים להשגת המטרה:: ההתנהגות הנכונה, ריכוז נכון וחכמה נכונה.
את ההתנהגות הנכונה הוא דיָמה לכד עם מי שתייה צלולים שאינו דולף ונישאר נקי וממלא את תפקידו כיאות. הריכוז הנכון דומה למי השתייה שאין להם שום טעם מלבד טעם הסיפוק.
החכמה הנכונה היא ללכת בתשומת לב בשביל המוביל להפסקת הסבל.
לאלה התועים בדרכם גם הפשטות עצמה יכולה להוות סוג של התנסות.
צ’אנה – רכבו, לשעבר, של סידהרתא, לקה במחלה של “בניי האלים”, שהיא אשליית הגדלות העצמית. הוא הכריז :”בודהה ודהרמה, שייכים לי! אני הייתי רכבו של האדון כאשר גילה את האמת. אני נהגתי בכרכרה – אני ראוי גם לנהוג בקהילה”.
על מנת לסייע לתועה המתנשא על אחיו, טאטהאגאטה ביקש לא למהר לנזוף בו. עד מהרה חש ה”תועה” כי התנשאותו וגאוותו שיעממו אותו. הוא החל להשתתף בשיעוריו של בודהה במסירות ותשומת לב.
דבדאטטה, קרוב משפחתו של בודהה, דגָל בסדֶר ההיררכי שהתנהל בקהילה, אך הגיעה השעה בה הוא התקנא בתהילתו של בודהה והחליט להקים קהילה פרטית ולהנהיגהּ. הוא, לטענתו, הגיע אל ההארה הנכספת. היה ברור כי הוא ביקש להתחקות אחר דרכו של המנהיג הדגול. “הנהגתו” נסתיימה כאשר כל תלמידיו עזבהו בשעה בה היה אמור להתמסר להתבוננות, אך נרדם.
העשב השוטה מתפשט במהירות, העצים הנאצלים גדלים לאט ובסיכומו של דבר מגיעים אל הבשלות. ימים ולילות הוסיפו לחלוף על פניי כדור הארץ ורבים מתלמידיו של בודהה הפכו לארהאט אחרי שהגיעו לנירוונה המשחררת. אחד מתלמידיו התקרב למנהיגו וביקש לשאול שאלה: “האם גם יצורים אחרים על פניי האדמות מסוגלים לשחרר עצמם באופן טבעי כפי שקרה לבהאגוואן?”
“דע לך חברי הטוב”, – השיב לו בודהה, – “גם בחיי הקודמים היו לי תלמידים שהיו בטוחים באמת הנאצלת מתחילתה ועד סופה והם שיחררו עצמם מהבורות.. חכמתם עטתה מילים שונות, אך טעמהּ היה זהה לנוכחי – הפסקת הסבל והייסורים בעולם.
- תלמיד אחר אמר: “אני משוכנע לחלוטין כי אין שני לך, בודהה! אין אחד שישתווה לחוכמתך, בינתך וחסדיך!”
- אמור לי, חברי היקר, האם אתה מודע לכל תכונה ותכונה של כל אלה שקדמו לי ואלה שיבואו אחריי?
– “לא אינני יודע, אדוני.”
- “אז מה גורם לך לשבח ולהלל אותי ולפסול את המנהיגים האחרים? אולי זוהי דרכך להאדיר את גאוותך הגואה?”
- אחד הקשיים הבולטים ביותר בקרב בתלמידים היה טמון ביחסים שבין הלימוד למימושו במעשה.
בודהה הבהיר: “מילותיו של טאטהאגאטה מדמות רפסודה המשמשת ככלי עזר בידיי המבקש לחצות נהרות. האם תשא את הרפסודה על גבך כאשר הגעת לחוף?
- “לא, אדוני.”
- “כיצד תנהג במידה ותיאלץ לבנות רפסודה חדשה כדי להגיע לחוף חדש?”
- “אשתמש בידע והמיומנות המצויים ברשותי”
- “אם כן, מהו ידע השחרור אם לא השחרור עצמו, השחרור המושלם שניחנה במרב הסגולות? הבודהה , נוהג להעביר את הידע שלו מתוך ניסיונו במגוון דרכים. דרכיי האמת. הרי שמו ותורתו של בודהה אינם מהווים עול על חסידיו.”הם לא כובלים את האדם ולא הופכים אותו למקובע.
- “כיצד ידע אדם מן השורה, אישיות בלתי בשֵלה, לקרוא טקסט אשר כתוב במילים שונות ולא רגילות. מה יעשה אדם שלא הורגל לקרוא טקסט זה?:
- “שפת הלימוד אוגרת בין שורותיה את האחדות של החכמה וחסד. הנתיב הנשגב והנאצל – הוא נועד לעצור את הסבל , מטרתו לטהר את תודעת האדם לזקק את ההתנהגות האנושית . זוהי דרכי!”
- במידה מצאו שם תנאים “הכרחיים” נוספים, בנוסף לאלה אותם מניתי, ובכן דעו לכם כי מדובר בהיצמדות למצב חולשה עולמי. ואם יעלה בידיכם לגלות פחות מאחדות החכמה וטוהר התודעה – הרי זוהי מחלת “בני האלים , מארה הנוהג לפתות את סביבתו בקיצוניות כזו או אחרת.”