גלגל הדהרמה

-15-

באחד הגנים הירוקים נבנה בית ללא חלונות, הייתה בו גם דלת קטנה. בבית זה הצליח בודהה להתבונן בצלילותה המוארת של התודעה נטולת הצורה, ענוגה, ללא חסרונות ומגבלות, המושגת על ידי בני אדם ששחררו את ההיצמדות לעונג תחושתי.

חווית המודעות הצלולה והחדה התגבשה לתפיסה – עולמם של סידהים. זה התרחש בשעה בה גלי הכמיהה הנאצלת ביקשו לשחרר כל יצור חי מסבלו , נעו רוחות הגוף לאזור המצוי בין שתי הגבות באזור המצח( העין השלישית).

בודהה שניכנס למצב התודעה החדש חש עצמו מקבל את גופם של היצורים ממימד הסידהים, הצטרף להתכנסות שלהם . בניי הקהילה, היו שקועים בתודעה הטבעית כאילו היו אפופים בזוהר שקרן מהם, שָהו בשלווה ודממה , תומכים בה ונתמכים על ידה.. מנקבוביות עורם הם פלטו ניחוחות של טוב והמודעות שלהם למהותם הטבעית הלכה והעמיקה. הם דימו את העולם זורם כנהר קדוש והיו מרוצים ממנו בדומה לפילים ביום חם הרוחצים במים בוציים ואינם חשים מבוכה בפניי חוסר הטוהר של קיומם במים.

חלק מן הנוכחים כרעו ברך בפני בודהה המנצח המהולל. אחד מבניי הקהילה, שגופו עטה אור מוזהב, אמר: ” הו אדון החכמה! בתקופת החיים הקודמת שלי זכיתי לשהות במימד עליון זה הודות לחמלה שלי כלפי בניי האדם והתנתקותי מההיאחזות ב”אני” וה”שלי”. התנבאתי כי במימד זה אפגוש בארהט המושלם, ובעזרת חמלתו אזכה בהארה.

“הגדול מכולם! סָלק את הספקות, הלבטים וההתלבטויות המייסרים של כל אלה המוצאים את מפלטם בליבי שלי!”.

לעיניי בודהה נגלה ליבו הַכֵן של המבקש אשר היה בעברו טיטאן – סידהה. ליבו היה סנסארה עצמו, הרי הוא ביקש לחבוק כל יצור חי ויצורים במעבר.

מתוך הריקנות הער נטל את פרח הלוטוס אשר הפיץ ניחוח נפלא, הוא הגביה את הצמח אל – על ושיחררו שוב בחלל. הלוטוס נעלם, אך ניחוחו הוסיף להתפזר במקום. בודהה שילח את חיוכו המאשר לטיטאן המבקש.

פניי התלמיד הקרינו אור של סיפוק ושלמות. הוא לחש תפילת קבלת המפלט בבודהה, בסנגה ובדהרמה. בודהה העניק ליורש את שמו החדש – מנג’ושרי (אדון החכמה).

רבים מן היצורים בניי הספרה הנוכחית חשו מבוכה והיו מופתעים . הם שאלו: ” מי המרעיד ומזעזע את כל קיומנו הצלול? מאין הופיעה לה תחושת החמלה הנאצלת?

כמה מהם הצטרפו להארתו של מנג’ושרי , אחרים היו מעורבים בחקירת מהות האמת, ואחרים נותרו מבולבלים.

אחד מתלמידיו של בהאגוואן ביקש לשאול אותו , האם הוא מוכן לקבל את מבקרים. הברהמינים המקומיים אשר הגיעו אל פתח הצריף מבקשים לראות את בודהה.

בודהה החליט כי זוהי השעה המתאימה ביותר לשיח עם המבקשים לראות את פניו. הוא יצא אליהם והתיישב בכיסאו.