English 
עברית 
Русский 
חייו של בּודהָה שַקיָמוני
-19-
מאודגליאיאנה המכובד , המנוסה בדרכי הסידהים היה הממונה על אחת הקהילות שתלמידיו של בודהה ייסדו. כאשר היתקלות בקושי גרמה לו לחלות, הוא פנה לבודהה להתייעצות. “הוריי נטשו את העולם הזה”, – סיפר מָאודגַליָאיאנָה, ” תוך כדי כניסה לספרת התודעה האין סופית ראיתי בעין השלישית כי אבי נולד מחדש בעולם השמימי הטהור. ואימי, לעומת זאת, נולדה מחדש בגיהינום. כל מאמציי לצנן את להבות האש ולהצילה עלו בתוהו הן המשיכו לבעור שוב ושוב וגרמו לי לתשישות וייאוש.”
- “מאודגליאיאנה היקר! ראה מה מעשך! אתה מנסה להכחיד את אש הגיהינום במקום להציל את אימך?!”
- “כך הדבר!, אדוני!”, – השיב החניך בתימהון.
- “אז מדוע כך פעלת?”
- “דומני כי אינני יודע…”
- “זאת נטייתך להתבדלות, סלידה, עוינות שמופנית כלפי אמך, הפגיעות הנושָנות שֶטֶרֵם נמחלו והן מוסיפות לצמוח ולהתפתח בדומה לעשב שוטה בשדה, כל אלה הובילו את תודעתך לכוון זה.”
- “הצדק עמך! אדוני המכובד, אני מתחיל להבין זאת!”
- “וכיצד תגבור על נטייתך לסלוד?”
- “יש דרך לעמעם את חדות הסלידה ואף להכחידה! זו תהיה הדרך שדומה לאופן בו אנו מתייחסים לתחושות הגשמיות המצויות בנו – באמצעות המודעות, הבחינה המחודשת, ההשתנות, וההרפיה אדוני היקר.”
- “דבריך נכונים, מאודגליאיאנה! אמץ וחבוק באמצעות תודעתך הבהירה את התפיסה המכאיבה והמייסרת – זו המקשרת אותך לאימך.”
- “בעשותי כך אני רואה שייאושי ותשישותי הן בעצם תפיסות”
- “האם אתה חש עתה בסוג של הקלה”
- “הקלה מאין כמותה, אדוני!”
- “מהו מקור ההקלה, כיצד השגת אותה?”
- “הנחתי לעוינות שבי כלפי אימי לנטוש אותי – וזה דומה להחלמה ממחלה קשה”.
- ” ומה קורה עכשיו לעוינות?”
היא נטולת נקודת אחיזה ותמיכה, לא יהיה לה מזון, היא תדעך ותלך – כשהיא תפסיק להיות מוזנת על ידי ההזיות.”
- “טוב מאד חברי, אכן התעוררת. האם יכול אתה כעת לראות את אמך בעיניך הערות?”
- “אני רואה אותה נוטשת את גבולות הגיהינום, היא שופַעַת סלידה לתחושת השנאה שאָפפה אותה עד כה, וכעת היא בדרכה להיוולד בשנית למשפחה המכבדת את הדהרמה של המתעורר.”
- “צלחתָ במשימתך, חברי!”
בתום שיחותיו עם התלמידים כשתודעתו נסחפה אחרי הנושאים שהעלו תלמידיו , נהג בודהה לנוח בתודעה עצמה. הוא התבונן בתודעה הנסחפת והי מאפשר להתמוסס בתוך עצמה. הוא ראה את ההתעצבות והצמיחה האישית שלו כלהבת האש העולה מתוך החום – שהוא תוצר האינטראקציה בין התודעה לתופעות העולם הרגילות. באש זו כפי שהבינה הער לא נותר מקום לבונה הסנסארה המשתוקק ל”אני” שלו. כשהתבונן פנימה, תודעתו שצברה הזיות ונגררה אחרי קיצוניות, הפכה למודעות טהורה.