גלגל הדהרמה

-2-

אימו של סידהרתא, מאיה, הלכה לעולמה זמן קצר לאחר לידת בנה. דודתו , שריפאראצ’אפאטי גידלה אותו כבנה שלה יחד עם בנה ננדה.

בני המשפחה והקרובים הציפו את הנסיך בטיפול אכפתי, במסירות ובאהבה רבה שמילאה את כל קיומו של הילד.

גם שפע ועושר רב נכחו בחייו של הנער המתבגר. היו בבעלותו ארמונות רבים, בהם התגורר בהתאם לעונות השנה. היו שם גם בריכות מים אקזוטיות, הופיעו שחקנים רבים ורקדניות. כל המענים לתשוקות החושים האנושיים היה מצוי בחייו.

אהבתם המסורה והשופעת של בניי המשפחה הייתה מקור אושר אדיר עבור הנסיך, אך הפאר והנוחות הרתיעו ואף דחו את סידהרתא, וחושיו לחשו לו כי עושר חסר גבולות זה אוגר בתוכו מעין תרמית, דבר מה מאיים . גם אימו שהייתה עשירה לאין ערוך מתה בטרם עת, וחיי השפע הגשמיים לא העניקו לה חיי נצח.

הנסיך הצעיר קורַץ מחומר שונה. הוא ביקש להתבונן בחולים, בחלשים, בקשישים, ובמיעוטי היכולת. הוא הוסיף לחשוב ולהרהר בגורלותיהם של המתים. “כיצד יעלה בכוחי להתעלם מהחלשים שבינינו?” – היה מתחבט שוב ושוב בדילמה – “הרי גם אני צפוי לחוות את כל אלה בבוא העת”.

לכל נסיך בן התקופה היה מדריך לאומנות לחימה ומורה רוחני ,ברהמין,שלימד את תלמידו קריאה וכתיבה מספרי הקודש, ואלה גילו בפניי הלומד מאגרי יֶדע על בריאת העולם, האלים, הטקסים, המנהגים וההיסטוריה של שושלת השקיה. התלמיד צמא הְדעת לא חדַל לשאול שאלות, ביקש להבין כיצד יצליח בן התמותה להינצל ולהישמר מפניי הסבל הטמון בעולם. מוריו ומדריכיו חמקו ממָתן תשובות לשאלות אלו. “יעַדו של כל לוחם בעל תושייה הוא השגת ניצחון למען כבוד ותהילת משפחתו ושושלתו. האל גומל לו על אומץ ליבו.” – כך היה משיב לו מדריכו הלוחם אשר צבר את ניסיונו הרב בקרבות ומלחמות.

“אני חולם לנצח בקרב מול אויבו המושבע של האדם המכונה בשם סבל”, – ביקש בליבו הנסיך הצעיר.

“לכל אדם נתיב משלו ונתיב זה נחרט במרומים על ידי מעשים אותם ביצע בעבר”, – השיב לו הברהמין. ” האלים משלחים אותות ושליחים ואלה מאירים את דרכינו ואת עינינו, חושפים את הסמוי העתיד להתממש בבוא העת”.

“נדמה לי כי כבר ראיתי את שלושת שליחי הגורל”, – הרהר הנסיך לתומו: “אחד מהם היה אדם חולה אשר נפל למשכב והפך להיות תלוי, בלית ברירה, בסובבים אותו, השני היה קשיש שכוחו הרפה הלך ונטש את גופו המזדקן, והשלישי… השלישי היה אדם מת – רוחו חדְלה מלפעום, ובמותו נעשה אטום ואדיש כלפי המתרחש בעולם אותו עזב, זיקתו אל כל אשר אהב הלכה והתרופפה, כך גם מאור עיניו. עולמו הגשמי הוסיף להתפוגג עד אשר נעלם כליל. בזכותם נתגלה לעיניי שביל החיים בו עוברים כל בני התמותה. עלי למצוא את התשובה לישועה מן הסבל האנושי!”

היו ימים בהם הוצף הנסיך בגלי אושר אדירים כי חש שהמטרה נמצאת בהישג יד, וכי הוא יכול למגר את הסבל במהירות. אולם גלי האושר והצהלה נמוגו כלעומת שבאו, ועקבותיו אבדו. בשעה בה הרפתה “אחיזת האושר” מסידהרתא הוא היה שב לתפוס את העולם כפי שהוא.

לאור האימונים הממושכים, אליהם התמסר בכל מאודו, גופו של הנסיך נעשה יפה וחסון.

גם לאימוני החשיבה, השיח והקריאה בכתבי הקודש הקדיש זמן לא מבוטל, והפירות היו נאים – מחשבותיו נעשו מהירות, צלולות, חדות ומבריקות במקוריותן.

הנסיך הצעיר הוסיף לעלות בסולם הכבוד והתהילה מעלה ומעלה. הגורל גם העניק לו שתי מתנות נדיבות – אישה ובן. המלך, האב הגאה ביקש להוריש לבנו את כס המלוכה והשלטון בממלכת השמש הגדולה.

על אף כל הצלחותיו של הנסיך העיסוק בשאלות לא חדל לייסרו. “מהו סוד גאולת האנושות? כיצד ניתן לכָּלות את הסבל התהומי וחוסר הביטחון של האדם בגורלו? היכן טמון הצופן הנכסף ואיך ניתן לפענחו?”. זו הייתה דילמה כבדת משקל. לא אומנויות הלחימה ולא הקריאה בכתבי הקודש לא סיפקו לו את התשובות . השאלות נותרו פתוחות.