גלגל הדהרמה

-20-

ביער יפהפה שניתן במתנה לסנגה על ידי אחד המלכים השולטים העבירו את מנוחתם בודהה ואנאנדה. זה היה בית השלווה שנבנה על שפת הנחל הצלול. בודהה וחניכו התכסו בגלימות הנזירים הבלויות שהיו ברשותם.

בודהה חווה את הכאב אשר התיש את גופו הַיָגֵעַ. גוטמה הזקן החליט להפנות את אנרגיית המודעות לאזן ולרפא את רוחות הגוף. זוהי הייתה השיטה בה השתמש בהזדמנויות שונות בתקופות של חולי או חולשה גופנית. הרגעת גופו חשפה את תודעת החלל בפניו. בעוד האנרגיה המנטאלית היתה שקטה , הוא יכול היה להתבונן בספרות ההתמקדות השונות הבאות לידי ביטוי בתודעתו. בודהה מיזג את המרחב הצלול עם הגירוי של הערוצים העצביים. לאחר מכן מלך הדהרמה ניכנס למצב של הארה. בודהה ראה את אימו מאיה ששָהַתַה בארץ הטוהר הנצחי המאוכלסת על ידי אלים של עולם זה. היא הביטה בעיניי בנה ועיניה נמלאו דמעות של הכרת תודה עמוקה. רבים מן האלים רחשו לה כבוד רב, ברכו אותה, אך המלכה מוקפת הפאר השמימי גילתה שוויון נפש כלפי הנוחות והתחושות המופלאות של גן העדן. שקימוני חיבק את ליבה של אימו בליבו שלו, והבין שהיתה עצובה לראות את בנה המזדקן חולה.

בהביטו בעיניה המיר בודהה את העצב שלה לאור מודעות לבן. אור זה העביר את תודעתה של מאיה לספרת ה”אין”. גופה עטה זוהר צבעי הקשת ,שניקרא האור של אין חזרה. מאיה המלכה קרנה אושר ומילותיה הרכות נשמעו בקצות המרחב השמימי: “בשעה בה היְדע של בני יָעֶלה על זה של קהילת נזירים שלמה, אני אפיץ את תורתו עליי האדמות באמצעות שיטות מיומנות שיהפכו את הקיום המותנה לשדה שחרור.”

בשעה זו, מודעותה המבחינה של מאיה חוותה את ספרת האין תפיסה ואין אי התפיסה. גופה הגיע לטרנספורמציה מושלמת. היא היתה התגלמותה של הטאר של האור הירוק. בזוהר הקשת הוא הושבה בין האלים שהביעו חמלה באמצעות מילים ומעשים . הם הביעו שלווה וצורות מלאות עוצמה. הטארה הירוקה (כוכב השחר) שקעה בסמדהי עמוק( מנוחה בתוך טבע התודעה), שיצרה נחרצות נאצלת שאינה מופרדת משחרור.

בעברו ממצב של חלימה לערות, חש הבודהה כי גופו מתחזק . הוא התגבר על חולשה , וחש כטייל הנוטש שביל הצר והפתלתל וניכנס לדרך סלולה רחבה ונוחה.