גלגל הדהרמה

-21-

כחמישים שנים ארוכות בודהה לימד והקנָה לבני אדם ואלים את הדהרמה, בלבוש הנזיר העלוב. גופו הוסיף להזדקן ולאָבֵּד מעוצמתו הפיסית, הוא חווה מחלות רבות. הגיע היום בו נתקף בודהה בחולשת המוות. אנאנדה החרד מהפרידה ממורו, הזיל דמעות בסתר. הדמעות העצב של אנאנדה לא חמקו מעיניו של בודהה.

- האם לא סיפרתי לך אננדה כי כל דבר שנולד חייב במוקדם או במאוחר לעזוב את העולם?”

- כן, סיפרת לי אדוני.”

- אז אנא ממך, אל תתעצב, אל תניח לאימה לגזול את ביטחונך בדהרמה. המורה שלך הוא תודעתך המוארת המגלה את תמונת ארץ הטוהר הנצחית, שאינה נולדת או מתכלה. היא לא זקוקה לתמיכה. טָהר אותה מלבטים מיותרים והמשך בנתיבך החשוב.

אנאנדה קיבל באהבה רבה את מילותיו של בודהה. הוא חש קרוב יותר לליבו של טאטהאגטה . בריכוז גדול החל לפעול בעקבות הדרכתו של בהאגוון.

בודהה היה מודע לעובדה שרוחות גופו נכנסו לשביל ממנו אין חזרה. הוא ביקש לשָמר את כוחותיו האוזלים על מנת למסור הדרכות פרידה לסנגה. כשסיים, בנוכחות תלמידיו הוא אפשר לתודעתו לחזור לצורתה הראשונית.

רוחות החיים המשיכו להניע את תפיסתו לאורך שביל האין חזרה,חצו את מצב המעבר של האימה הבלבול והכאב. גופו העזוב על ידי נשמתו חדל מלהתקיים כישות מגובשת ופעילה.

* * *

תלמידיו של בודהה אשר הלכו בעקבות תורתו ,סגדו לחכמתו ועומק התבוננותו לפני סטופות – המקדשים המזדקרים במקומות רבים בעולם,בו הלך והתמעט מספַר היערות והמינים של בעלי החיים. זהו עולם בו אנשים נוהגים לנסוע, להפליג, להמציא תרופות מצילות חיים נגד מחלות רבות, גם אלה שהתקראו פעם “חשוכות מרפא”. אך מעולם לא נטשו את העולם הנוכחי שמחת חיים, עצב , פחד ,שכחה, וחוסר נחת.

נתיבו של שקימוני כוסה לעיתים על ידי צמיחתה של הבורות וההזיה ,ולעיתים גילה עצמו לרגלי מחפשים אמיתיים המובילות אותם בדרך המודעות והרצון הטוב לחכמה וחמלה.

---

* * *

קורא יקר, אני מעביר מילים אלה למקדשו של בודהה , אותו ראיתי בארץ הטוהר. אני מתאר ומסביר את מה שמסופר במקדש, בדרך הטובה ביותר שיכולתי.

מי ייתן והכל יהיו בטוב!