גלגל הדהרמה

-3-

כאשר ראה קבוצת אנשים – נזירים מקבצים נדבות בעיר שאל: “מדוע הם בחרו בחיי העוני המחפירים הללו?”

“זו דרכם להיות בטוחים שהגאולה קרבה והסבל לא יאריך ימים”, – כך השיב לו צ’אנה – עוזרו האישי בנסיעות.

“השפע והכבוד לא גואלים אותי מאזיקיי חוסר הנחת בו אני שרוי. הייתי רוצה להיות כמותם – שליו ומאוזן. ראה, כמה שלווים ונינוחים פניהם ותנועותיהם. עליי לחיות את חייהם, להצטרף לנתיבם – אולי שם טמונות האמת והמשמעות הנשגבות..?”, – כך הרהר סידהרתא.

בליבו הוא נפרד מבניי משפחתו ובחסות הלילה נטש את ארמונו כשהוא מלווה במשרתיו הנאמנים. לאחר זמן מה הם הגיעו לפתחו של היער. המלך המיר את בגדיו המפוארים בבגדים פשוטים ובלויים, גזר את שערותיו הארוכות באמצעות חרבו, נטל קערה שחוקה, החזיר את הסוסים והבגדים למשרתיו וביקש מהם להעביר את המסר הבא: “בשעה בה אגלה את האמת אשוב אל הארמון ואחלוק אותה עימכם.”

זאת היית הדרך בה סידהרתא נעשה לנזיר, הקרוי גוטמה , וחלק מקהילת הפילוסופים המתבודדים, החיים חיי פשטות ביער. בראש קהילת האחווה עמד ומורם הרוחני – היוגי,שלימד את תלמידיו את כללי המשמעת העצמית וההתבוננות לשם השגת הריקנות, חוויית האין.” זהו הטוב העילאי, מצב המנוחה המבורך של התודעה, מהותה המוחלטת של התודעה האנושית, כאן טמונה השיבה למקורות – השיבה הביתה”, – היה אומר המורה המסתגף. “כל אשר קיים בעולמנו נוצר ונברא מתוך ה”אין”. סופו של ה”יש” לשוב אל מקורותיו – ה”אין . המורה הציג בפני תלמידיו שני סוגי תודעה: התודעה המוארת והצלולה הנקראת תודעה כל יכולה, והתודעה השבויה באשליה של מוצקות עולם החומר. תודעה זו מתייסרת, נודדת בעולם בר החלוף,מכושפת על ידי הקיום בעולם הגשמי. היא נודדת מגוף לגוף.תודעה זו דומה לחוט עליו מושחלים חרוזים ההופכים למחרוזת.

אט – אט למד גוטמה ( השם הנזירי שקיבל ממורו) לשלוט ברגשותיו ויצריו. הוא ביקש למקד את מבטו הפנימי בצורות גיאומטריות – ריבועים, עיגולים כשתוכנם צבוע באדום, כחול, צהוב ולבן. הוא ידע להפנות את מחשבתו לעצם מסוים. גוטמה חווה דרגות שונות של התעלות, הוא למד לבצע את המעבר למדיטציה עמוקה, לשקוע במרחב האין סופי המכיל את כל העצמים ואת כל היצורים החיים. פעולה זו נקראה ספֵרת ההתבוננות הראשונה – המימד של המרחב האין סופי.

כאשר תפיסתו של גוטמה הוסיפה להעמיק ולהתרחב עם הזמן, היה ביכולתו להתבונן במדיטציה באין סופיות של המודעות. שלב זה של התרכזות הוביל אותו לספרה השנייה של ההתבוננות. “מחשבות צומחות מתוך מחשבות, חוש מתוך חוש, התכונות האנושיות מולידות, שוב ושוב, תכונות וסגולות חדשות.”, – כך למדו בני היער, כך הורגלו לחשוב הפילוסופים העושים את דרכם אל השלב השני של ההתבוננות. הספֵרה השנייה,הספרה של התודעה האין סופית, אפשרה למתבודדים להשתחרר מזרם היצרים הטמון בקיום האנושי הגשמי.

חוויית ההרפיה העמוקה גילתה ערוצים באמצעותם הוא הצליח להתמקד בספרה השלישית – ספרת הריקנות, בה נִיטעת ונולדת המודעות עצמה, ולתוכו היא מתפרקת. כל מה שמתפרק בעולם הזה חוזר לאותה ריקנות שוב ושוב. תהליך זה כמעט זהה לחלימה נטולת חלומות. עד מהרה כבש גוטמה את רזי ההתבוננות, הוא הפנים את דרכיה המרובות, ולא נרתע מפניי המכשולים שניצבו בדרכו אל השלמות. הוא לא ידע ָמהי עייפות – בת הלוויה של החולשה האנושית, הוא לא ידע מהם הרהורים וספקות – אלה המתעתעים בגורלות האנושיים, מָתעים וזורעים ערפל בדרכו של אדם.

משך זמן השגת ספֵרת הריקנות משתווה לשנה אחת. כך היה אצל גוטמה. הצעיר המחפש למד אט – אט את מקורות ההתבודדות המוחלטת, כפי שראה בעבר את השלווה שניבטה מפניהם של בני היער המסתגפים, שלווה שאז הפתיעה אותו. בהגיעו למדריכו הרוחני גילה לו הנסיך המתנזר את החוויה של התמוססות של העצמי באין, בריקנות –שהיא המקור האמיתי לפעילויות מנטאליות.

“הגעתָ לרמה הגבוהה ביותר. אמר לו מורהו הרוחני של גוטמה. “הגיעה העת שתהיה לי ליד ימיני בניהול הקהילה.”

גוטמה לא הסתפק בצמרת הרוחנית שהוצעה לו. בעמקי נפשו ידע כי ישְנה ספרה נוספת, השגה אחרת העולה על ניסיונו שלו. הרי גם הברהמינים הנוהגים ללגלג למראם החיצוני של סגפני היער, ידעו כי עולמנו שלנו נוצר כתוצאה מאוקיינוס השלווה הענק, בו רק נשימת החיים קיימת. תיאור המצב הראשוני וכן התיאורים הנוספים הובילו את התודעה חזרה למימד האין, הריקנות. גם הנזירים והברהמינים ביקשו להכריז כי דרך חייהם היא הטובה ביותר, והיא ראויה להיות מושא לחיקוי בעיניי הסובבים. בוויכוחיהם הם דמו למלכיהם השכנים המשבחים, ללא הרף, את שושלותיהם המכובדות והנאצלות, זאת הייתה דרכם של המלכים ובני המלוכה להיראות באור נעלה בעיניי נתיניהם. בעיניו של גוטמה וויכוח זה היה נטול תוכן וחסר תועלת, ויותר מכך – את מהות הוויכוח התפֵל הוא שייך למצב הסבל האובייקטיבי – שלב הייסורים.

גוטמה נפרד לשלום ממורהו הרוחני וחבריו. הוא – הנזיר המתבודד, התבדל והתבלט בזכות סגולותיו יוצאות הדופן. בעל רוח הלחימה המשיך באימוני ההתבוננות מחוץ לגבולות הקהילה.

המחפש הנודד הוסיף לחוות השראה של הידיעה האמיתית שהובילה אותו ליעדו. היו רגעים בהם חש בבהירות וצלילות פתאומיות, אך התחושה הנשגבת הייתה מתנדפת כלעומת שבאה, רק טעם ביטחונו של גוטמה, בנוגע לנתיב בחירתו, נותר כפי שהיה.