גלגל הדהרמה

-5-

זמן מה לאחר העזיבה גוטמה הכיר מורים ומדריכים רבים – אלה שהקדישו את חייהם להתבוננות בכוח העליון נטול הדמות והצורה. גוטמה ניפגש עם מדריכים רבים שהתמכרו לשיטות ואמיתות שונות אותן גילו. הוא חיפש תורה שתחבר בין החוויה האישית של ההתבוננות להיוושעות מהסבל.

התורות המטפיסיות הרבות שגוטמה למד היו מגוונות ולעיתים אף סתרו האחת את רעותה. במהלך שנות הלימוד התברר כי לכל אחת מהתורות היו החסידים שלה והמצדדים בה. במהלך הניתוח של תורות אלה , גוטמה הגיע למסקנה: הרי השיטות הללו מיוסדות על גישות ודעות שונות הבאות לידי ויכוח בינן ובין עצמן. כמעט כלל הפילוסופים, בדרך גלויה או סמויה, הבליטו את ה”אני העצמי” שלהם. ללא ספק, כל עמדה הציגה את יתרונותיה היעילים לשליטה בפעילות המנטאלית..

הקושי העיקרי היה כרוך בעובדה שהניסיון לאחד את היתרונות של כל התורות האלה היה בלתי אפשרי, בעוד החסרונות שלהן תרמו להתנהגויות פסולות..

שתי אסכולות התווכחו ביניהן, ביחס לקיומו של ה”אני”. הראשונה צידדה בתפישה כי ה”אני” קיים, ואילו השנייה ניסתה להוכיח שה”אני” אינו קיים. שני הזרמים סיפקו לחסידיהם את העונג בוודאות ובעליונות של הגישה שלהם. מפתיע כי תפישתן של שתי האסכולות, בנוגע להימצאות ה”אני”, לא השפיעה על הגדרת כללי המוסר. יורשיי שתי התפישות יכלו לדגול בשיטַת המִשְמַעַת הנוקשה, ובעת ובַעונָה אַחַת, להכחיש את קיומו של עיקרון הגמול והעונש.

היו פילוסופים שהציגו את ה”אני” כעיקרון המווסת ביחסי הגומלין שבין שני היסודות הראשוניים של האמת – החומר והרוח. אך היו גם כאלה שדבקו בתפישה כי ה”אני” הינו השתקפות התופעות והמאורעות המרכיבות את חיי האדם.

בין חסידי המורים הברהמינים רוַוְחָה הגישה שרק לברהמה הבורא היה אני אמיתי. כמו השמש גם הוא שולח קרני אור לכל ברואיו בעלי האני.

כמה וכמה פילוסופים נמנעו ממתַן תשובות ישירות. מאחר וטרם חוו את הידיעה העליונה,הם פיתחו שיטות של מניפולציות רגשיות ומנטאליות לתודעת השואל. הפעילות שלהם הסתכמה בניסיונם להפריך את התפישות המנוגדות בנוגע לגילוי האמת.

מסקנותיהם של הנוטלים חלק בוויכוח רוחני זה לא סיפקו את גוטמה. בנוסף לספקולציות רבים מן המורים המתרגלים התבוננות עשו זאת ללא להט עמוק. הם העדיפו את יכולת השכנוע. ככל שהעמיקו השקפותיהם של הפילוסופים כך הלך והתבהר שעצם ההתבוננות משמשת להם כ”קביים”. חולשות אנושיות נתגלו מתחת לתפישות אלה. אך תורה אמיתית חייבת להיות כדגל הניצחון על כוחות הבורות.

“הרהורים אין סופיים אלה הם חסרי טעם ומשמעות, הרי הם מבוססים על הרצון לקבל איָשור לכך שיש להיצמדות האישית משמעות . לא אתבלבל בין התבוננות לאמונות מוטעות המְפתות אותי בנוחותן וזמינותן , אך את מפלטי אמצא בכמיהתי הטהורה לגאולה מכל מום או חולשה.

אזכור כי מחלות למיניהן, זִקנה ומוות הם השופטים האמיתיים של הכנות בדרכי להשגת המידות הטובות.”- כך חשב הנזיר המתבודד גוטמה בנדודיו מכפר אחד למשנהו.

 

חלק ניכר מן הזמן” בילה גוטמה סמוך לבתי קברות בהתבוננות בשלבים שונים של ריקבון הגופות תוך כדי הכחדת היצמדותו לגופו הפיסי.הוא תפס את תהליך הלידות והמיתות כלהבת האש המקיפה אותו כחומה מהודקת.

“גופות מתות אלה, הן כמו גופי שעדיין מלא רוח חיים , הן מורכב מעצמות, בשר, דם,ליחה איברים פנימיים, חושים, מוח. ועל כל אלה עוטה שכבת עור המזכירה שק המכיל את כל אלה. גופות אלה מהוות מושא להיצמדות האנושית שהיא הסיבה לתרמית הגדולה. גופנו שלנו כאשר אנו עדיין מלאים ברוח החיים, התשוקה, האהבה והתקווה. כאן מושרשת התרמית הגדולה. גוף האדם – הוא בר חלוף. בני האדם המודעים לעובדה זו מבקשים אותה בליבם,ולשם כך הם יוצרים דעות, גישות מנוגדות, מנהלים ויכוחים לוהטים .אלה המתווכחים בלהט או נשארים אדישים האם אינם מרמים את עצמם בסירובם למצוא את הנתיב לחירות?

לא! לא אהיה כמותם! אני אשיג ניצחון על הבורות!”, – זאת הייתה דרכו של גוטמה לחָזק את נחישותו בדרכו.