גלגל הדהרמה

-7-

“אשיל מעצמי את המודעות המורעלת בתפיסת החומר בדומה לבגד בלוי, בדומה להֶרגל נושן, כחלום . אני עוזב אותו ללא רחמים וללא חרטות. את כל מהותי אֲפנה, המְרומים.

בדומה ללהבה, ולשמש . כך גם תודעתי העליונה מאירה את עולמנו , שופע האלים, הענקים, בני האדם, הכרכרות והבתים, היערות ובעליי החיים, השדים והרוחות”.

בסבלנות רבות טיפל גוטמה בגנו מייחל לראיית האמת השמימית. הוא סבל מרעב וצמא בעודו מאמן את רוחות גופו ומלמדן מצב של שקט ואי תנועה. הוא ניזון מזבל הציפורים שעבר תהליכי ייבוש והיטהרות על ידי להבת האש – דרך זו סייעה לו להכחיד את היצמדותו לעונג ונוחות.

אומץ ליבו ונחישותו היוו מקור השראה לחבריו וחמישה מהם אימצוהו כמנהיגם. צלילות בריכוז והתעלמות מגופו הפכו למצבו הקבוע של גוטמה. באחד הימים הוא חש כי תודעתו חדלה לחוות שמחה, והיא נעשתה כבדה ומעורפלת.. ידיעת הכל העילאית טרם הושגה, אך גופו לא יכול היה לתמוך בו יותר בחיפושו.

גוטמה חש בחסימה. הוא ניצב נטול אונים ויכולת לחדור לספירת ההתמקדות. ולפתע הבין! הרי כל העת הזו גופו לא היה אויבו, אלא לנקודת תמיכה.

כל אברי גופו, כגון ידיים, רגליים, פניו, צווארו, עורפו, קודקודו היוו ישות אחת גוטמה תפס את גופו הפיסי ככלי יקר ערך , חשוב והכרחי להמשך התקדמותו. גוטמה הנזיר הפנים את חשיבות הגוף הפיסי האנושי. בעודו מיוסר ורעב ללחם הוא רחץ בנהר ורוחו נתמלאה פליאה לאור הרפייתו בשעת הרחצה. פעולה זו חידדה את צלילות תבונתו.

הוא פגש ברועת צאן שכיבדה אותו בחלב ואורז. גוטמה קיבל את הזמנתה בשמחה.

היענותו של גוטמה נחשבה בעיני חסידיו לבלתי ראויה והם נטשוהו. גוטמה המשיך בדרכו – הוא התכונן להתעצמות נוספת, הוא ידע כי כל הסבריו ונימוקיו לבני הקבוצה הנוטשים נטולי תועלת.

גוטמה הבחין בעץ רחב ענפים שניראה מוכר וידידותי. הוא הכין מִרבד מעשבי השדה, התיישב ברגליים משוכלות והיה נחוש לחקור את טבע התודעה עד לשחרור מלא מהבורות. הוא נזכר כי בתקופה בה חי בארמון , הוא לעיתים קרובות חווה נוכחות מלאה , ומיד נכנס אל הספירה הראשונה – ספירת ההתמקדות. ברגע שהבין את הסיבות לחוויות ,השמחה שחווה בעבר – מצב של שמחה פנימית ופתיחות רגשית, הוא ניכנס לספרה השנייה.

גוטמה חקר מצב זה של ריכוז מלא הבא עם שמחה.הוא הבחין כיצד הריקנות הפנימית של התודעה הפכה להיות הבסיס לחופש של אופני החשיבה. תנאי למצב הייחודי הזה היה פיתוח של רצון טוב כלפי אחרים.הקלות בה התבונן אפשרה לו לבחון את עצמו: גופו ותודעתו לא היו ישויות נפרדות , אך יחד עם זאת הן לא היו ישות אחת. אי דואליות זו פתחה ערוץ חדש לחוות חמלה עמוקה ועקבית שהופנתה פנימה והחוצה כלפי כל היצורים. ובכך השיג גוטמה את הספרה שאינה תפיסה ואינה אי תפיסה.

אך מה היתה הדרך כדי להגיע לספרה החמישית המסתורית? האם התודעה מסוגלת כלל להכיל אותה- הגורם לכל הגורמים? האם תצליח התודעה האנושית לפענח את הגורם העיקרי? הוא בחר בתחושה של הסתבכות והיחסמות כאובייקט לחקירה וניתוח. גופו שהתחזק מתרגולי הסגפנות ומהטיפול המיטיב שקיבל מאוחר יותר, סייע לו לאורך כל הדרך.

אך מהו העָנן המאפיר הזה? קללה? כישוף? גזר דין? מה כובל בשלשלאות את החרות? חרות הדומה לאורו של הירח בליל קיץ חם. הייתכן כי רבבות של יצורים חיים שנידונו לחיי סבל ומוות חוזרים ונשנים באים מתוך ענן זה של בורות?

הבודהיסטווה הסיר את המסך שכיסה את התודעה הצלולה. הוא היה ער , מלא בטוב ובתחושת חמלה לכל היצורים החיים. הוא הרגיש ויָדע שליבו טוהַר מפניי כל עוינות ואף הזעירה ביותר. זוהר תודעתו התרחב והעמיק.