טכניקות ריכוז
מנטרה
המנטרה יוצרת ריכוז בגרון בעזרת הצליל "אום". יש לחזור על "אום" רצוי בקול ולנשות לשיר באיטיות ללא מתח. יש להרגיש את הויברציה המועברת באמצעות הצליל לכל הגוף. לאחר הגיית הצליל "אום" 3 פעמים יש להקשיב לצלילים הנשמעים בחוץ כמו רשרוש ענפי העצמים, ציוץ הציפורים, או רעש המכוניות. במידה ואנו מרגישים כי הפסקנו להקשיב יש להגות שוב את הצליל "אום" ושוב להקשיב לצלילים מבחוץ.
טכניקה זו טובה במצבים של פחד וחרדה, במצבים של מחשבות אובססיביות, טכניקה המחזקת את ההקשבה הפנימית.
הפילוסופיה עליה מבוססת טכניקת המנטרה היא התורה של האור הצלול והתודעה הנקייה.
ישנם שלושה מכשולים להרגשה של הרמוניה בעולם, להרגשה של חופש וסיפוק:
- בורות
- תוקפנות
- תשוקות
כשאדם משתחרר מהם הוא ניכנס לחלל של חופש. המנטרה עוזרת בטיהור שלושת המכשולים. הגיית הצליל מביאה את האדם להיות קשוב לעצמו ואז הוא משתחרר מהבורות. אדם הנמצא במצב של בורות הוא אדם שאינו קשוב לעצמו והמנטרה מחזקת את ההקשבה הפנימית המטהרת אותו מבורותו.
ההקשבה הפנימית מטהרת את האדם מתוקפנות, גם כן בעזרת ההקשבה הפנימית, מאחר ותוקפנות נגרמת כשאדם אינו קשוב לאחרים. צליל ה"אום" מחליש את התוקפנות.
הגיית המנטרה מבטלת את התשוקות מאחר וה"אום" הינה מילה חסרת משמעות, הנהגית באופן מונוטוני, ללא מבע צורה או אופי. כך אנו מתגברים על התשוקות שלנו.
טכניקה זו דורשת סבלנות ועקשנות. לעיתים יש צורך להגות את המנטרה במשך זמן ארוך כדי להגיע לשלווה, ולעתים זמן קצר.
טכניקת הדמיון המודרך
טכניקת הדמיון המודרך מחזקת את מרכז האנרגיה שבראש, בעזרת השלווה הנוצרת בעיניים.
על האדם לתאר את עצמו בגודל האגודל, כשהוא נמצא במרחק של אמה ממצחו. האדם מדמיין עצמו כשהוא יושב על פרח לבן בעל שמונה עלי כותרת, זה יכול להיות פרח הלוטוס או היסמין- פרחים בעלי ריחות נעימים.
לגוף יש 6 תכונות:
- הגוף הוא בצבע זהב
- הגוף ריק וחוץ מעור הוא אינו מכיל דבר.
- העין השלישית- העין של האינטואיציה פתוחה. הדמות מכירה את העבר שלה, העתיד שלה וההווה שלה. אין ציפיות אכזבות או דאגות.
- האוזניים קשובות לקולות הלב של כל יצור חי. שומעות בקשות נסתרות הנמצאות אצל כל חי ומידת החמלה גדלה.
- הרגליים נמצאות בתנוחה של ישיבה מזרחית, או משוחררות. בכל מקרה הרגליים לא תהיינה בגובה הנמוך מזה של הישבן. הן תהיינה תמיד בגובה שאר חלקי הגוף.
- הידיים במצב נוח ושליו, מונחות על הברכיים או מונחות אחת על השנייה.
מסביב לדמות רואה האדם קשת בת שבעה צבעים:
אדום: אור המפורר את הכעס והאיבה.
כתום: סוף התשוקות המפריעות לו ולאחרים.
צהוב: אור של תבונה הנותן כוח לאינטלקט הרוחני, ומסמל סוף של עצב ובורות.
ירוק: אור המסמל ריפוי של מחלות ומסיים סבל גופני.
כחול: מסמל את סיום המלחמה הפנימית, ספיקות ומכשולים של האינטלקט. האדם מוצא עצמו בחלל פתוח, זהו אור של חופש.
כחול כהה: אור של חכמה עמוקה, שמעבר לקיום. חכמה המתעלה מעל לכל גאווה או קטנוניות, אור המסמל את סיום כל העלבונות שבעולם.
סגול: אור של התמסרות לאמת. אין צורך להחזיק בשום דבר, האנוכיות נעלמת. האדם אינו מחפש תועלת והוא אינו חפש תוצאות כסיומה של פעולה, אלא התהליך הוא התוצאה.
שמונת עלי הכותרת של הפרח עליו יושבת הדמות מסמלים שמונה תכונות:
- האדם מכיר בגודל העולם, בפניו הוא נפתח והוא מלא תודה.
- שמחה
- סובלנות- האדם מקבל מעשים של אחרים
- שלווה
- חסד, צדקה- לאדם השליו יש כל כך הרבה והוא נותן מה שמבקשים ממנו ללא פחד או צורך להגן על עצמו מפני בקשות האחרים, שמא יקחו לו.
- רצון טוב- האדם הוא טוב, כוונותיו טובות. הוא אינו צריך שיבקשו ממנו לעשות מעשים טובים, יש לו את הצורך לרצות טוב בעבור כל העולם.
- חמלה אמיתית- אין אינטלקטואליזציה, אין חיפושים. זה עולם של אדם. האדם רואה דברים כמות שהם. הוא אינו מופתע מדבר ואינו מאוכזב מדבר.
- חופש מחולט- האדם נמצא בנירוונה. אין גבולות לשום דבר ולכן גם אין תכונות בעזרתן ניתן לתאר מצב זה.
הדמיון המודרך מבוסס על הפילוסופיה הרואה את העולם הגשמי והשמימי כשרוי באור. כל העולם דומה למשהו רך וגמיש.
עקב חוסר הבנה, תופס האדם את הגוף והעולם כחומר מוצק ובלתי חדיר לאור.
תפיסה זו היא אשליה גדולה וטיהור התודעה היא אמצעי להבאתה להיות שקופה וחדירה לאור, כפי שכל העולם הוא גמיש וחדור לאור.
כל ההתנגדויות שהאדם רואה בעולם, ולהן הוא מייחס תכונות שליליות, הן אשליה.
האדם מגלה את האמת העמוקה ביותר, כפי שאחד המדיטטורים הגדולים, מהודה נרופה שהיה מורה בטיבט אמר: הסמסרה שהוא עולם הסבל והמכשול אל האור, הוא בעצם הנטייה למצוא טעויות במעשיהם של אחרים. ברגע שנטייה זו נגמרת, הסמסרה נגמרת. ההתבוננות מביאה את האדם לעבודה כזאת.
מבחינה פרקטית הדמיון המודרך הוא כלי באמצעותו משתחרר האדם מעלבונות ופגיעות.
הוא מתחיל לראות את עצמו באופן אחר, דבר המביא לשינוי בהסתכלות שלו על העולם.
טכניקת המטבע
זוהי טכניקת הריכוז השלישית.
על האדם לשבת ולאחוז בין האגודל לאצבע מטבע נחושת של 5 או 10 א"ג. תוך כדי האחיזה עליו לחוש במגע של המטבע עם האצבעות. כשהתחושה מתעמעמת יש להזיז מעט את האצבע בכדי לחדד את התחושה.
יש להשתמש בטכניקה זו כאשר האדם מחפש את הכוח לחיות ולהיות כאילו הוא נאחז בקש הצלה. על האוחז להתמקד במטבע, להתמקד בזרם העובר בין אצבעותיו. טכניקה זו אפשר לבצע בעיניים פקוחות או עצומות. היא יעילה במצבים של תסכול, במצבים בהם אדם מנסה בעקשנות להשיג ולממש אשליות דמיוניות.
ההתמקדות במגע של האצבע במטבע יוצרת מעין הארקה. היא מעבירה את התודעה מעולם החלומות לגוף, ועוזרת בריפוי.
טכניקה זו טובה במצבים של שינה, כשהאדם מנסה להירדם והוא על סף שינה. במצבים של חוסר ריכוז בלב. מצבים של דיכאון, רצונות לא ברורים ומלחמות פנימיות, כמו סופת חול פנימית.
הבסיס הפילוסופי של טכניקה זו הוא שהתודעה וכוח החיים אינם נפרדים אף פעם, אך התודעה יכולה לעתים להתרחק מהגוף ואז האדם מרגיש כאילו כוח החיים עזב אותו.
הסבר נוסף רואה את התודעה וכוח החיים כעדינים ולא גשמיים, וכאשר רוצים לחפש את כוח החיים יש לחפש במקום כדין וחדיר כפי שמחזיקים את המטבע בעדינות בקצה האצבעות.
התודעה היא כל כך עדינה ולכן מתמקדים בתחושה עדינה.
כשמבצעים טכניקה זו יש לצאת מהקיצוניות של עשייה ומאמץ יתר, כאילו כל הרצון הוא לחוש את המטבע, ודרך חוש כל כך עדין כל החושים מתעוררים.