הסוטרה של הטארה הירוקה

מאת וואווה (ולדימיר) – מתרגל דהרמה.

תרגום לעברית מאת יהודית זבולון.

1. כולנו בני תמותה, ולכן אין משמעות באיבה.

2. גופי מת, זה טיפשי לאסוף סביבו דברים מיותרים וסימני כיבוד של אנשים אחרים.

3. מוות מהווה חוויה עקבית – צריך לפגוש אותה במצב ערני.

4. מוות ממחלה קורה עקב צורת חיים מוטעית.

5. מוות פתאומי או אלים קורה עקב מעשים קודמים, שניבטו כמו זרעים שנזרעו, צמחו והניבו פירות.

6. מוות עקב זקנה הוא טבעי, כיוון שהקיום הוא בר חלוף.

7. פחד ופקפוקים מתלווים למחשבות מוות עקב רצונות השמורים בנפש.

8. מבחוץ המוות נראה כך: קודם הגוף נהיה ללא נשימה, אחר כך מתקרר, אחרי כן נרקב, עד שנשאר רק עפר.

9. מבפנים, המוות מביא לקליטה חוץ גופית, ערנית או מעוותת כמו בהזיה, ואחרי כן ללידה מחודשת באחד מששת העולמות, בהתאם לצורת החיים.
אם ההארה טרם הגיעה, אך המעשים הם בעלי ערך והאמונה חזקה – נראים יצורים רוחניים, כגון מלאכים או מנחים, המלווים למקומות טובים.

10. עולם רצוי של יצורים שמימיים נותן מנוחה והנאה לרגשות, אך הקיום בתוכו מוגבל על ידי כמות הדברים טובים שנעשו בחיים אלה. גאווה מפריעה להבנת האמת בעולם השמיים.

11. עולם איתני הטבע (הענקים), בעל כוח אך חסר שקט. האיחוד עם איתני הטבע, סופה או הר, מתרחש עקב קנאה או חוסר סיפוק. היעלמות ההר או איתני טבע אחרים גורמים ללידה מחדש בעולם האנשים.

12. עולם הרוחות הרעבות דומה להזיה. היצורים בתוכו תמיד רוצים ושואפים, אך לעולם לא מקבלים את הרצוי, מאחר שחסרה להם צורה גופנית של רגשות. עולם זה מוגבל בגבולות של התאווה היהירות וההתנשאות.

13. הגהנום – מקום הסבל והייאוש, שההכרה חווה מכוח מעשים רעים. גודלם יוצר את גבולות הגהנום.

14. עולם החיות – עולם יצורים המסוגלים לסבול וליהנות, כמו האנשים, אך גופם אינו יכול לשמש אמצעי לשחרור. גבולות העולם הזה – טיפשות ועצלנות.

15. עולם האנשים - נעים לכוון חוכמה ובינה. כאן ישנה אפשרות לאגור ניסיון הכרחי ומודעות. במובן הרגשי זה מוביל לשחרור. גבולות הניסיון בעולם זה מהווה הכעס.

16. אלה המאחדים חוכמה וחמלה, מסלקים את כל ההגבלות, ומתירים את כל הקשרים.

17. המצע לחוכמה בכל נשימה. זרעי החמלה – הבנה שגרתית של המציאות ללא הסחת מחשבה.

18. המכשולים למימוש האמיתי: קינאה (או חוסר סיפוק), כעס, גאווה (או אהבה עצמית), תאווה (התנשאות, יהירות, תאוות בצע), עצלנות (או טיפשות) , מעשים רעים: סך הכל שש מחלות – ששה מכשולים.

19. ששת העולמות מהווים בעצמם מרפא לששת המחלות.

20. לידה אנושית הינה בעלת ערך רב לתלמיד. היא מביאה להחלמת כל המחלות אצל סובלניים וטובי אופי. ויחד עם זה מביאה להחמרת כל המחלות – למכשולים לבור וחסר רסן.

21. תוך כדי ישום הלמידה כל חיינו, לא מגלים דבר, זולת הניסיון.
כשהפרח נפתח הדבורה כבר במקום.

ותהיה הברכה!



שאלות ותשובות על הסוטרה של הטארה הירוקה

מאת יהודית זבולון


4. מוות ממחלה קורה עקב צורת חיים מוטעית.

איזו צורת חיים מוטעית מביאה מחלה? מה אדם עלול לעשות או לא לעשות כדי להביא עליו מחלה?

על מנת לענות על שאלה זו יש צורך להבין את אופן המיתה הטבעי. כשהגוף ממלא את תפקידו, כאשר הוא אינו יכול לתפקד באופן אופטימלי,תודעתו עוזבת אותו. לעתים זה ניראה כמו מחלה , אך זו אינה מחלה.
לאדם נקבע זרם קארמה, שהוא אורך החיים הפוטנציאלי שנקבע לו. אורך חיים זה ניתן לשינוי כאשר האדם מקבל החלטה , וממש אותה לשרת את העולם. אך ורק כאשר הוא ניפרד מהאינטרסים האגואיסטים , הוא יכול לשנות את זרם הקארמה שלו. לזרם הקארמה הניתן לאדם, יש מטרה בחייו, וכאשר הוא מאמץ לעצמו מטרות נוספות מעבר למה שנקבע לו, זה משנה את נוזל החיים. שינוי הקארמה נעשה רק באמצעות מעשים,ולא על ידי לימודים אינטלקטואליים.
יש מחלות שמפסיקות את זרם הקארמה לפני הזמן, ויש מחלות שהן חלק מזרם הקארמה.לדוגמא למחלה המפסיקה את זרם הקארמה , התאבדות, שהיא דרך חיים לא בריאה כאשר האדם מוריד אחריות מעצמו, מגלה חוסר אכפתיות לעצמו.
מחלות שהן חלק מזרם הקארמה, אלה מחלות שנגרמו בחיים קודמים, כשהאדם בחיים קודמים פגע באחרים או היה במאבק איתם הוא ימות מוות פתאומי , ואת זאת ניתן למנוע אם הוא מעורב במעשים טובים. מעשים טובים אלה חייבים להיות טובים באופן היוצא מגדר הרגיל , חריגים בגודל הטוב שלהם. דוגמה לעשיית מעשים טובים חריגים היוא פרנציסקו הקדוש מאסיסי שהיה קצין בצבא, שראה את חברו נהרג בקרב ופנה לדרך רוחנית. קרוביו גרשוהו מביתו, והוא נישאר ללא מקורות פרנסה. הוא טיפל במצורעים, אילף זאב טורף, ועבר תקופות קשות ,שלאחריהן המשיך ללמד וזכה לכבוד.
דוגמה נוספת היא מילרפה שעסק בטיבט במגיה שחורה ולמד אצל מורה שדרש ממנו לבנות בתים כשהוא נושא את הלבנים על גבו החשוף. המורה שלו הרס את הבית שבנה שלוש פעמים, זאת כדי להרוס את הקארמה שלו. הציות וההתמסרות שלו הרסו את הקארמה השלילית שלו.
אין חוק כללי להריסת הקארמה השלילית , רק גודל הרצון הטוב של האדם יכול לתת לו את התשובה, וכמובן מה עדיין חסר
על האדם לזכור כל הזמן שהחיים חולפים ועליו לעשות דברים יוצאים מגדר הרגיל היום כי לא ברור מתי ימות.הוא בעצם צריך לחיות כאילו כל יום הוא יומו האחרון. זוהי הגישה היחידה היכולה להביא לאדם תועלת.
לחזור


7. פחד ופקפוקים מתלווים למחשבות מוות עקב רצונות השמורים בנפש.

למה הכוונה פחד ופקפוקים?

האדם אינו מתייחס באופן נכון למשמעות המוות. במקום להתכונן ולעשות את המיטב, הוא ניכנס לחרדה. במקום לחשוב על מה שיקרה לו אחרי המוות , הוא חושב על מה שהוא עומד לעזוב בחייו הנוכחיים. יש לו הצורך לאחוז בדברים של העולם הזה. האדם ניכנס לחרדה כי הוא פוחד שהמוות עלול לבוא כל יום. אם האדם יתכונן למוות, במקום לפחד ממנו וממה שעומד לעזוב, הוא פותח בפניו אפשרויות נרחבות לעבודה, היכולה להביא שלווה. הוא אינו יכול לשנות את העובדה שיעזוב את העולם , אך הוא יכול לשנות את מצב התודעה שלו כאשר יעזוב את העולם.
לחזור


9. מבפנים, המוות מביא לקליטה חוץ גופית, ערה או מעוותת כמו בהזיה, ואחר כך ללידה מחודשת באחד מששת העולמות, בהתאם לצורת החיים.

מה קורה לתודעה עם ואחרי המוות?

כשהאדם מת הוא מרגיש שהוא יוצא מגופו. כאשר זה קורה בצורה ערנית, הוא ער למה שקורה לו , בצורה מעוותת , הוא חווה זאת כמו בהזיה. בתהליך המוות האדם חווה תופעות גופניות שונות . התודעה עלולה לאבד שקיפות, הוא יכול לאבד את ההכרה, או לראות חזיונות פרועים, הזיות.
יציאה מהגוף בצורה ערנית ניתנת רק לאדם שקיבל הארה, כי כאשר התודעה הרגילה עוזבת את הגוף ועוברת ערוץ, היא פוגשת את זיהומי הקארמה, ולכן היא רואה חזיונות פרועים ונפגשת עם רגשות שונים. התודעה הערה ניתנת לאדם שהערוצים שלו נקיים.
במוות קליני התודעה אינה עוזבת,ולכן היא פוגשת את החלק העירני, האדם לא עובר תהליכים של הריסת הגוף והריסת ערוצים . מוות קליני הוא הזדמנות לאדם לתקן את דרכיו. 30 דקות לאח המוות הקליני מתחיל המוות האמיתי.
כאשר אין הארה, בתוך ההזיה שהאדם חווה , הוא רואה "וווים של חמלה". בתוך ההזיה הוא יכול לפגוש מלאכים שיעזרו לו לעזוב את ההזיה, ולבוא למקום טוב בו התודעה התנקתה. זה מצב תודעה של הארה מוגבלת, המציל את האדם מן הסבל הכרוך בלידה באחד מארבעת העולמות, מלבד עולם האנשים,ועולם היצורים השמימיים: עולם החיות, עולם הענקים- עולם איתני הטבע, ועולם הרוחות הרעבות.
לחזור


10. עולם רצוי של יצורים שמימיים נותן מנוחה והנאה לרגשות, אך הקיום בתוכו מוגבל על ידי כמות הדברים הטובים, שנעשו בחיים אלה. גאווה מפריעה להבנת האמת בעולם השמים.

מה ההבדל בין עולם היצורים השמימיים לבין עולם הרוחות הרעבות?

עולם היצורים השמימיים זהו עולם רצוי זמני המוגבל לכמות המעשים הטובים של האדם. בעולם זה יש הנאה ומנוחה, אך זהו אינו עולם של הארה. האדם ממשיך להיוולד בעולם האנשים ולא בשאר העולמות. המלאכים לוקחים את האדם לעולם של יצורים שמימיים, כשהאדם צבר מעשים טובים.
בעולם הרוחות הרעבות היצורים לא שולטים בתודעה שלהם, כי הם לא אספו קארמה מספיק טובה.
לחזור


17. המצע לחכמה הוא בכל נשימה. זרעי החמלה הם הבנה שגרתית של המציאות, ללא הסחת מחשבה.

למה הכוונה?

בתהליך הנשימה אנו נוגעים בטבעה המדויק של המציאות ,באמצעות הנשימה אנו מזהים את המציאות כריקה ומוארת. הבנה מדויקת זו של טבע המציאות היא התשתית לפיתוח חמלה כלפי כל היצורים החיים.
לחזור


19. ששת העולמות מהווים בעצמם מרפה לששת המחלות.

הכיצד?

הזיהוי של הרגשות הלא רצויים הקשורים לכל אחד מששת העולמות, והכלה של רגשות אלה, הוא בעצם הריפוי מהמחלות.
לחזור