סיפורים מחייו של כדור הגללים, המתחילים בשתי דרשותיו ומסתיימים באוסף שיריו
מאת ולדימיר פיאצקי.
פרק 1. בור.
-1-
היה היה אדם כדור הגללים שמו. יום אחד נקלע לבור וחיכה למישהו שיחלץ אותו משם.
אדם אחד שעבר ליד התכופף מעל לבור ושאל:
- מה אתה, ידידי, עושה פה? האם תירצה שאחלץ אותך?
- כן, כן! – צרח כדור הגללים. – חלץ אותי ואז אחנוק אותך בחיבוקי מרוב שמחה!
חשב אדם זה את כדור הגללים למשוגע, הסתובב והלך.
כדור הגללים חשב על מה שקרה והסיק מסקנות.
כשעובר אורח אחר הציע לו את עזרתו כדור הגללים אמר לו בזעף:
- חלץ אותי ואכה אותך כל כך חזק שלא תשכח את מכותי לעולם!
עובר האורח זעם והמשיך בדרכו.
לאדם הבא שהציע לו עזרה, כדור הגללים ענה בהתחמקות:
- אם תחלץ אותי – לא תשמע לא שבח ולא קללה.
האדם היה זהיר והחליט ללכת בדרכו כי לא ידע למה לצפות מהייצור המוזר.
אחרי זה כדור הגללים החליט להישאר בבור והרהר בינו ובין עצמו :
- בכל מקרה – לא ניתן להבין אנשים !
-2-
בבקרים נערה טובת-לב הייתה מביאה לכדור הגללים אוכל והייתה מורידה אותו לבור. בערבים אשה זקנה אחת, שחייתה ליד, הייתה משליכה לבור אשפה.
כדור הגללים עיצב פסל יפה מאוד מחימר ואמר לשתי הנשים שייתן את הפסל לזאת מהן, שתטפל בו טוב יותר. הנערה החלה להביא יותר אוכל והזקנה החלה להשליך יותר אשפה.
-3-
יום אחד הגיע לבור של כדור הגללים הולל אחד והתלונן על כך שהוא מתאהב, אך במהרה מאבד את עניינו בנערות אלו, וכי פשוט אין לו כוח להישאר ברגשות אהבה לחברה אחת.
- ברור! – ענה כדור הגללים. – גם אני מתאהב הרבה פעמים ביום כשעננים לבנים מופיעים משפתו האחת של הבור, ומאבד ענייני, כשהם נעלמים בשפתו האחרת.
- איזו השוואה! – לעג ההולל.
- אז מה? – אמר כדור הגללים בעלבון. – אהבתי מוגבלת על ידי שפתיו של הבור, אהבתך – על ידי תשוקותיו של לבך!
-4-
פעם קפץ לבור צרצר. כדור הגללים התחיל לצפות בו בהרהור. החרק ישב בלא ניע וכדור הגללים פיקפק אם הצרצר חי. במהרה הפיקפוק עייף את החוקר.
- מה, אתה החלטת לגרש אותי מהבור?! – פנה הוא לצרצר בזעם.
-5-
ביושבו בבור כדור הגללים התחיל לחבר שירים. אולם הוא נזף בעצמו על רצונו השאפתני להתרברב בהם בפני הסובבים. בסופו של דבר, לא הצליח לעמוד במאבק הפנימי והתחיל לקרוא את שיריו לציפורים.
פעם אחת הזקנה ראתה אותו עושה כך ושאלה:
- כיצד אתה מתכוון לדעת אם הציפורים אהבו את שיריך?
- אם הם ימשיכו לקנן ליד הבור שלי – אזי הם אהבו. – אמר כדור הגללים בשכנוע. – הם לא ירצו משהו רע לביציהם.
-6-
כדור הגללים החל לעשות התעמלות. אולם הוא גילה שבבור אין מספיק מקום לריצה ותרגילים דינמיים אחרים. הוא לקח ענף קטן ויבש והתחיל לנופף בו, לסובב, לזרוק למעלה, לשחק איתו. מכל המשחקים האלה התפורר הענף לפירורים קטנטנים.
כדור הגללים הנבעת הסתכל על הפירורים ואמר:
- האמנם רציתי לעשות אותו הדבר לגופי?
-7-
כדור הגללים למד טקסט המספר על שני האוספים הטובים: המעשים הטובים והחכמה.
- ממה להתחיל? – הוא הירהר.
לפתע נפלה עליו לשלשת הציפורים.
- אה! – אמר כדור הגללים. – זה התחיל מהחכמה!
-8-
כשעסק בבור בכך שהתבונן בלכלוך שגופו מפריש ומכיל, כדור הגללים התחיל להיאנח, אחר כך לבכות, ואחרי זה הוא צחק. הזקנה שבדיוק ביקרה אצלו אז, שאלה אותו על הסיבות לתגובות אלו.
- בתחילה אני התבוננתי על תכולתה של הקיבה שלי והתחלתי להיאנח כשהבנתי שהארוחה נאכלה על ידי כבר די מזמן. אחר כך דמיינתי את הקרביים ואת זרם נוזלי גופי ובכיתי עד כמה בלבלתי את ענייניי. אחר כך הסתכלתי על הצורה החיצונית של גופי עם כל הזיעה, הלכלוך, סימני ההזדקנות שלו, והתחלתי לצחוק מכך שאפילו ייצור בעל מראה שכזה, מסוגל לחוות אהבה עצמית.
-9-
פעם עצרו ליד הבור עוברי אורח ופצחו בשיחה על הכנסות, גשמים שלא רוצים לרדת, על תלונות נשותיהם. לפתע שמו לב שישנו מישהו בבור ושאלו בפליאה:
- מה אתה עושה פה?
- מונה כספי, מחכה לגשם, מסתתר מחיי המשפחה. – ענה כדור הגללים בקדרות.
-10-
למורה של כדור הגללים נמאס שהתלמיד שלה יושב בלא ניע בבור שלו. היא נתנה לו הוראה להרהר על תכונות סבון. אחרי שמחשבותיו התרכזו לחלוטין, היא הוסיפה:
- עכשיו תאר, שהבור הלחלוחי שלך מחזיק אותך!
אחרי זמן קצר כדור הגללים עזב את הבור והגיע למורה שלו.
- אה, זה אתה? – שאלה המורה.
- מסתבר שהעולם ממש לא גדול. – הצליח כדור הגללים להגיד לבסוף.