סיפורים מחייו של כדור הגללים, המתחילים בשתי דרשותיו ומסתיימים באוסף שיריו
מאת ולדימיר פיאצקי.
פרק 4. תלבושת לאבי-אבות, מזון לצאצאים.
-1-
שאלו את כדור הגללים:
- מה היא הדהרמה הבודהיסטית?
- תלבושת לאבי-אבות, מזון לצאצאים. – הוא חזר על מילותיו של אב שושלת קדמון.
-2-
כדור הגללים התחיל ללמד תלמידים. במהרה הצלחותיהם אילצו אותו לפנות אל המורה שלו בתפילה:
- אם-המורה היקרה שלי! עוררי בי חכמה שתספיק ללמידת תלמידיי!
אחרי ההצלחות הראשונות תלמידיו התחילו להראות פגמים וחולשות האופייניים לייצורים לא מלומדים. לכדור הגללים נוצרה הרבה עבודה יומיומית עם קשייהם. אז הוא פנה בהבעת תודה אל המורה שלו:
- תודה לך, אם-המורה הטובה שלי! כפי שרואים, לא הייתי מסוגל להתחכם, אבל במקום זה, שכליהם של תלמידיי פחתו, ועכשיו אוכל ללמד אותם גם הלאה!
-3-
כדור הגללים טען שיש בידיו גביע הקסם שמסוגל להבדיל את השקר מהאמת. כשתלמידיו היו באים אליו, הוא היה שם את הגביע על השולחן בחיוך רב-משמעות. פעם אחת, תלמידיו הגיעו ומצאו אותו עצוב ושאלו אותו על הסיבה למצב הרוח שכזה.
- אני כל הזמן שיקרתי, שהגביע שלי יכול להבדיל בין שקר לאמת. והנה הוא לא יכל לשאת זאת יותר ונשבר!
-4-
כשכדור הגללים, עסק במדיטציה, הוא איבד כל עניין בעיסוקים אינטלקטואליים אחרים. פעם נתקל בתרגיל מתמטיקה עם לוגריתמים ולפתע הבין שהוא שכח את משמעות הסימנים הללו. תחילה כדור הגללים קיבץ את אצבעות ידיו, אחר כך סגר את עיניו, אחרי זה הזיע ואז התחיל לצחוק.
בחוברת העבודה שלו הוא כתב:
"מתישהו בעבר אני איבדתי מזוודה מלאת ידע. היום הצלחתי להבין, שזה קרה. עכשיו אני מעביר דברים מהמזוודה שאבדה למזוודה שיש לי כיום."
-5-
כדור הגללים דיבר עם תלמידתו, שהייתה ידענית של כתבי קודש. הוא התבטא בזהירות רבה, והתלמידה שאלה אותו על הסיבה לכך.
- נו, תראי, - גמגם כדור הגללים, - היום אני לא במיטבי.
-6-
כשכדור הגללים היה מתיישב בפני תלמידיו בזמן שיחות, הוא היה מעמיד את נעלי הבית שלו לפניו בכמעט טקסיות. התלמידים התעניינו אם יש בכך משמעות מיוחדת.
- זה נעלי הבית של הרמס, שליח השמיים מהיר-הרגליים! – ענה המורה נמלצות. התלמידים צחקו, אבל כדור הגללים שמר על קור רוח.
אחרי זמן-מה הוא ביקש את אחד התלמידים הפטפטנים להביא מים לכל הנוכחים. התלמיד קם, אך התעכב כדי להגיד משהו. אז כדור הגללים זרק עליו את אחת הנעליים. התלמיד הבין את הרמז מיד והלך לבצע את המשימה.
- אתם רואים?! אמרתי לכם שאלה נעלי הבית של הרמס! – קרא כדור הגללים בסיפוק.
-7-
בערב כדור הגללים העייף הרצה לתלמידים הרצאה. הפעם לא היו שום בדיחות, אבל הוא חייך בשלווה. אחת התלמידות לא עמדה בסיטואציה הלא רגילה ושאלה מהי הסיבה לשינוי בהתנהגות המורה.
- היום לא אני דיברתי אלא הרצינות שלי. – ענה כדור הגללים.
- אז למה אתה חייכת?
- לא אני חייכתי אלא החלל.
התלמידים התפזרו, מובכים במקצת מהתשובות האלה. אז כדור הגללים התחיל להתגלגל על הרצפה וליילל כחתול.
- מה עכשיו? – הוא שאל את עצמו.
- אני מנסה להבין את משמעות הנאמר!
-8-
- המורה! על מה דומה המיתה הרגילה? – שאל אחד התלמידים.
כדור הגללים שתק, ואחר כך אמר חגיגית:
- אני איני כדור הגללים!
אחר כך שתק עד קצת ואמר, פונה אל עצמו:
- נו, הנה אני, שוב פעם עם הסיפורים שלי!
-9-
שלושת התלמידים מצאו את כדור הגללים רוקד נינוח סביב עלה, שעליו היה כתוב הרעיון מהסוטרה פרג'נהפרמיטה:
"ריקות היא צורה, צורה היא ריקות."
כל אחד העיר על מה שראה:
- המורה נע אך יחד עם זאת נשאר ללא ניע.
- הראי זקוק לעמוד.
- חכמת הבודהות מזיזה את גלגל הלימוד.
כדור הגללים הסתכל עליהם בשמחה וענה:
- בעת שהמורה שלי לא רואה, אני מתבדר כמיטב יכולתי.
-10-
- היי, כדור הגללים! – הוא צעק אל עצמו, ביושבו בבדידות. אחר כך שתק, שאף אוויר כך שהבטן שלו התנפחה ואמר בנשיפה: כבוד הכד ו ו ו ו ו ו ו ר ! ! ! ! !
מי ייתן וסיפורים אלה יהיו לחוטים של אותה שמיכה המחממת את היצורים החיים בקור החורפי. מי ייתן והם יהפכו לעלי העץ היוצר צל בחום הקיץ.