סיפורים מחייו של כדור הגללים, המתחילים בשתי דרשותיו ומסתיימים באוסף שיריו
מאת ולדימיר פיאצקי.
-11-
לאור היום אני מהעיקר חורג.
הולך בחושך ומועד.
-12-
המחשבה בכל מקום:
היא בידיים ובסנדלים,
ועל הראש, מתחת לחולצה
ובכיסים –
אז למה לחפש אותה
על תחתיתו של הגביע?
-13-
באיזה רוחק מבטך מביט?
מנין אתה בורח?
הרי תחיה אתה
רק כשבכך תבחין.
-14-
אילו היה הצחוק תרופה,
היה הוא מר, מגעיל, דוחה.
אבל הצחוק הופך מרפא
לתם שכבר שכח את זה.
-15-
המחשבה כמו צעצוע,
היא חביבה לחכמים וטף.
השאר רואים את העולם
מבעד לסורגי כלובם.
-16-
מעת לעת שמחים החכמים:
שהם חיים, שהפרחים צומחים.
אך אם העצב יפילָם
אז הם יאמרו:
- נלך נא לטייל.
ומהלכים החכמים באחו,
ואת הפרחים הם רומסים.
-17-
אומלל במחשבתו
עיוות את זיק השמש,
וחי הוא
בתחתיתו של אגם
המלא תאווה,
חולם להפוך
אדם דגול
על פני האדמה.
אך יתאמלל פי מאה
מי שבדרכו
בענווה כוזבת
ירצה הוא לרמות.
-18-
חידה
קיבלו במתנה חמשת העזים
של קרוב עשרת הראשים.
בכור כירסם בארבעה,
והשני אכל שלושה,
שלישי חיסל רק שניים,
הרביעי שולחן ניקה,
החמישי ספר ראשים:
היה הוא טוב במדעים.
-19-
את רעד הציפיות –
במחשבתי הנני מבלבל
תכופות,
ורק של שעת הלילה החלום
לא יעזוב אותי,
רק שאוכל להימנע
מהפגישה עם הטמטום...
-20-
כתב הנצחה
עצור, עובר האורח!
ואל תסחוב איתך
נחיל המחשבות
חסרות כל ערך ותאוותנוֹת.
ניסיתי את כולן
ושם מתִי.
איבדה כל משמעות
ההתלהבות של מחשבתי.
ביום רגיל, בהיר וצח
אני מרגיש שאני נח
מכוסה בלוח אבן,
בידי ההמולה אני נקבר.
ואל תשאל איך לי קוראים –
אני המחשבה ששמות נותנת לאחרים...